החלטה בתיק עב"ל 17274-11-11

1.      לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה מיום 29.5.11 (סגנית הנשיא השופטת איטה קציר; ב"ל 5582-05).

רקע והדיון בבית הדין האזורי

2.      בבית הדין האזורי התבררה תביעתה של המבקשת להכיר בפגיעה בכתף ימין, בבוהן יד ימין ובעמוד שדרה צווארי כתאונת עבודה עפ"י עקרון המיקרוטראומה.

המבקשת עבדה מינואר 2005 כמשווקת וספקית עוגיות של המאפיה "בא לי עוגיות" ופוטרה מעבודתה ביום 10.10.05.    

לטענת המבקשת בעקבות המאמץ הפיזי הרב שהשקיעה בעבודה, והמשאות הכבדים שנהגה להרים מידי יום, החלה לסבול מכאבים והגבלה בכתף ימין, בבוהן יד ימין, ובעמוד שדרה צווארי. לטענתה בכל פעם שהרימה שקית בודדת במשקל 1.8 ק"ג, נגרמה לה פגיעה זעירה, בלתי הפיכה ובהצטברות אינספור הרמות, נגרמו לה הפגיעות בעמוד שדרה צווארי, כתף ימין ובוהן יד ימין.

ב"כ המשיב טען, כי בעיותיה הרפואיות נובעות מתהליך תחלואתי רגיל ואין כאן פגיעות זעירות מצטברות ובלתי הפיכות עפ"י עקרון המיקרוטראומה .

עפ"י חוות-דעתו של המומחה שמונה כיועץ מטעם בית הדין האזורי, העובדה כי מדובר בתקופת עבודה קצרה של כ-9.5 חודשים בלבד וכאשר צורת העבודה עצמה אילצה את המבקשת לבצע מגוון של פעולות מבחינת כיווני התנועה, סוג השרירים המופעלים וכווני העומס המופעל, לא מדובר מבחינה רפואית בפגיעה בעבודה על פי עיקרון המיקרוטראומה, אלא בתהליך תחלואתי רגיל הקשור למחלת הסוכרת ולתת פעילות בלוטת התריס שמהם סובלת המבקשת.

על סמך חוות דעת זו קבע בית הדין האזורי כי בהעדר קשר סיבתי רפואי אין גם קשר סיבתי משפטי בין תנאי עבודתה של המבקשת, לבין הפגיעות בכתף ימין, בבוהן יד ימין ובעמוד השדרה הצווארי הנובעים מתהליך תחלואתי בלבד ודחה את תביעתה להכיר בתנאי עבודתה כגורמים לתאונת עבודה, על פי עקרון המיקרוטראומה. על פסק דין זה הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

הבקשה להארכת מועד

3.      בא כוח המבקשת טוען כי מיד עם קבלת פסק הדין דיווח על תוצאותיו ללשכת הסיוע המשפטי והמליץ באותה הזדמנות לאשר למבקשת מינוי חדש להגשת ערעור. לטענתו, התקבל המינוי מטעם הלשכה רק בעת האחרונה ולפיכך ובהתחשב בתקופת הפגרה ובחופשתו השנתית, לא עלה בידו להגיש את הערעור במועד.

4.      המשיב טוען בהתנגדותו לבקשה כי אין היא מגלה כל "טעם מיוחד" להארכת המועד וכן כי יש לתת משקל למידת האיחור של כחצי שנה מיום מתן פסק הדין. עוד טוען המשיב כי עיכוב המינוי בלשכה המשפטית לא מנע מהמבקשת להגיש ערעור לא מנומק במועד ואת נימוקיה לאחר מתן האישור למנוי.

באשר לסיכויי הערעור טוען המשיב כי פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס על חוות דעתו האובייקטיבית של מומחה וכי הלכה היא כי סטייה מקביעותיו תחול רק אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן ואין זה המקרה הנדון.

בא כוח המבקשת טוען בתגובה להתנגדות המשיב כי פנייה ללשכת הסיוע המשפטי והעיכוב הנובע ממנה מהווים טעם מיוחד למתן הארכה המבוקשת.

לעניין סיכויי הערעור טוען בא כוח המבקשת כי בפסק דינו התעלם בית הדין האזורי מתביעת המבקשת בעניין ב"ל 3149/08 בה תבעה המבקשת להכיר במחלות מהן היא סובלת כנובעות כתוצאה מאירוע תאונה שאירע ביום 10.10.05 והתייחס רק לתביעה ב"ל 5582-05-10 בה תבעה המבקשת להכיר במחלותיה כנובעות מתנאי עבודתה בהתאם לעיקרון המיקרו טראומה ומשכך סיכויי הערעור גבוהים.

דיון והכרעה

5.      המועד להגשת ערעור על פסק דיןשל בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: " התקנות") אשר קובעת:

"המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד שונה להגשת ערעור.

פסק הדין ניתן ביום 29.5.11. משהבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 10.11.11 הרי שהוגשה בשיהוי ניכר.

בהתאם לתקנה 125 לתקנות, לבית הדין סמכות להאריך מועדים, בהתקיים "טעם מיוחד":